החלטה בתיק בש"פ 7500/11

1.        זוהי בקשה להאריך את מעצרו של המשיב, המצוי במעצר עד תום ההליכים, בפעם השתים עשרה.

           ביום 1.3.2007 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בגין שנים עשר אישומים, בעבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ובמספר רב של מעשים מגונים במרמה. כתב האישום הנקרא במבט ראשון כסיפור הזוי ודמיוני מתאר מסכת ארוכה ושיטתית של מרמה שביצע המשיב במתלוננות השונות. המשיב, עורך דין על פי הכשרתו, תר אחר מודעות של בחורות צעירות אשר מחפשות עבודה, והתחזה בפניהן לפסיכולוגית או פסיכיאטרית אשר מטפלת בבחור הסובל מאוטיזם. בשיחות טלפוניות, סיפרה "הפסיכולוגית" למתלוננות כי הבחור סבל מסיפור חיים קשה, התייתם בגיל צעיר ועבר התעללות מינית קשה על ידי מספר נשים אשר גרמה לו לטראומה. בהמשך, ביקשה "הפסיכולוגית" מן המתלוננות כי יבצעו באוטיסט מעשים מיניים ויאפשרו לו לבצע בהן מעשים מיניים שונים, בתואנה כי זוהי דרך הטיפול שתשחרר את האוטיסט מן הטראומות הקשות שעבר. לאחר ש"הפסיכולוגית" שכנעה מתלוננות כי מדובר במעשים טיפוליים, והבטיחה תשלום מכובד תמורת "הטיפול", הגיע הוא עצמו לפגישה עם המתלוננות והתחזה לבחור הסובל מאוטיזם. לאחר שהמשיב התנהג באופן חריג, וזכה לאמון המתלוננות שהאמינו - כך על פי כתב האישום - כי הוא אכן אדם אוטיסט הזקוק לעזרה, "טיפלו" בו המתלוננות בהתאם להנחיות שקיבלו מ"הפסיכולוגית" על ידי שביצעו בו מעשים מיניים שונים או שאפשרו לו לבצע בהן מעשים מיניים. על פי כתב האישום, מעשים אלו חזרו על עצמם שנים עשר פעמים, כאשר בכל אחד מהמקרים רימה המשיב את המתלוננות וביצע בכך - כך על פי האישום - עבירות של אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומעשים מגונים במרמה.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ונקבע כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי נימק את דחיית הבקשה בכך שעל פי כתב האישום המשיב אמנם ביצע מעשים שפלים, אך לא נטען כי הוא השתמש באלימות ואין לו עבר פלילי קודם. לפיכך, סבור היה בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתפק במעצר בית ובאיזוק אלקטרוני. ערר שהגישה המבקשת לבית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן) התקבל והמשיב הושם במעצר עד תום ההליכים. הנימוקים המרכזיים לקבלת הערר נבעו מהחשש כי המשיב יבצע מעשים דומים גם בשהותו במעצר בית ומתסקיר שירות המבחן אשר פקפק ביעילותה של חלופת המעצר המוצעת. החלטת בית המשפט העליון התקבלה ביום 18.4.07. מיום זה ועד יום ה - 24.2.2009 שהה המשיב במעצר, שהוארך חמש פעמים על ידי בית המשפט העליון. באותה תקופה, הגיש המשיב שש בקשות שונות לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו, אך כל הבקשות נדחו. לבסוף, ביום - 22.2.2009 קבע בית המשפט העליון (כבוד השופט ס' ג'ובראן) כי המשיב ישוחרר ממעצר במידה שימלא אחר תנאים אשר יקבע בית המשפט המחוזי. לפיכך, שוחרר המשיב ל"מעצר בית" ביום 24.2.2009 תוך שנקבע כי הוא יטופל בטיפול פסיכיאטרי פרטי במקום מעצר הבית ויאסר עליו השימוש באינטרנט ובטלפון.

3.        מיום 24.2.2009 עד 14.9.2010 שהה המשיב במעצר בית. באותה עת, ניתנו 10 החלטות של בית המשפט המחוזי וכן של בית המשפט העליון בהליכים שונים הנוגעים לתנאי מעצר הבית של המשיב. באופן כללי, חלה הקלה הדרגתית בתנאי מעצר הבית, עד שנקבע לבסוף ביום - 17.5.2010 כי המשיב יושם ב"מעצר בית לילי" בלבד בין השעות 0:00 - 6:00. ביום 14.9.2010 נעצר המשיב בעקבות תלונה שהוגשה נגדו בחשד לביצוע עבירות של מעשים מגונים וניסיון למעשים מגונים. ביום 25.10.2010 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: כתב האישום השני) אשר מייחס למשיב עבירות של מעשים מגונים במרמה בשתי מתלוננות וניסיון למעשים מגונים במרמה ב - 15 מתלוננות. המעשים המתוארים בכתב האישום השני בוצעו לכאורה בחודשים יולי ואוגוסט 2010 ואופיים דומה כמעט לחלוטין לאלו שנטענו בכתב האישום הראשון.

4.        מאז הגשת כתב האישום השני ועד עתה הוארך מעצרו של המשיב על ידי בית המשפט העליון חמש פעמים נוספות. באותה תקופה, הגיש המשיב שלל בקשות נוספות לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, וכן עררים לבית המשפט העליון על דחיית בקשותיו לעיון חוזר. כל הבקשות והעררים נדחו.

5.        המבקשת טוענת כי נסיבות ביצוע העבירות בהן מואשם המשיב, התחכום הרב בו נהג והמספר הרב של קורבנותיו מורה כי המשיב מסוכן לציבור. עדות נוספת לכך מצויה בתסקירי המעצר הרבים שהוגשו בעניינו, מהם עולה הרושם כי מדובר באדם מניפולטיבי. זאת ועוד: כתב האישום השני מורה כי המשיב הפר את האמון שנתן בו בית המשפט ופגע בקורבנות נוספים. לפיכך, נוכח העובדה כי אין למשיב כל מורא מפני החוק, טוענת המבקשת כי אין תחליף להותרתו מאחורי סורג ובריח. אמנם משפטו של המשיב מתארך, אך לטענת המבקשת האשמה בכך רובצת עליו. המבקשת מפנה למספר אימרות של בית המשפט המחוזי, בהן נזף בית המשפט במשיב על כך שהוא מבזבז את הזמן השיפוטי, נושא נאומים ארוכים ופרובוקטיביים ומספר סיפורים שהוגדרו על ידי בית המשפט המחוזי כ"סיפורי אלף לילה ולילה". בשל כל האמור לעיל, סוברת המבקשת כי יש להאריך את מעצר המשיב פעם נוספת.

6.        המשיב מדגיש כי הדיון הנוכחי עוסק בהארכת מעצר מספר שתים עשרה, ולאור קצב התקדמות משפטו אין כל ספק שתידרש גם הארכת מעצר מספר שלוש עשרה לפני שינתן פסק דין. לטענת המשיב, מעצר כה ארוך וממושך, מוצדק רק במקרים של מסוכנות מיוחדת ובמקרים קיצוניים שבקיצוניים. לעומת זאת, מקרה זה לדבריו אינו מקרה שמלמד על מסוכנות מיוחדת; לשם המחשה, כך הוא מציין, יש להתייחס לכך שהמבקשת לא טענה מעולם כי המשיב נהג באלימות כלפי המתלוננות השונות, ואין חולק כי המשיב הוא בעל עבר נקי לחלוטין. עוד טוען המשיב כי אמנם חלק מהעיכובים במשפטו נובעים מהתמשכות פרשת ההגנה, אך זאת בשל העובדה שהוא אינו מיוצג בתיק העיקרי בבית המשפט המחוזי והוא מתקשה לאתר עדים שיעידו במשפט. המשיב סובל לדבריו מהפרעות קשב וריכוז ומדיסלקציה ועל כן הוא מתקשה בניהול משפטו. לנוכח זאת, כך הוא מציין, המשפט אמנם מתעכב אך אין הדבר מצדיק שהות כה ארוכה במעצר. בנוסף, מפנה המשיב לקטעים מפרוטוקול הדיון אשר מורים כי שופטי בית המשפט המחוזי העירו גם לתובעת בתיק העיקרי על מספר עיכובים בתיק שנבעו מאחריות המדינה. 

7.        דין בקשת המדינה להתקבל באופן חלקי בלבד. כתב האישום נגד המשיב הוגש ביום - 1.3.2007. מאז חלפו יותר מארבע וחצי שנים, כשהמשיב נתון במעצר לאורך מרבית הזמן ומשפטו רחוק מסיום. על פי פרוטוקול הדיון מיום 5.10.2011 ביקש המשיב מבית המשפט המחוזי כי מועדי ההוכחות הקרובים יתקיימו בחודשים ינואר ופברואר 2012. במועדים אלו יחל המשיב בהשמעת עדים מטעמו, כחלק מפרשת ההגנה. פרשת ההגנה נפתחה לפני כשנתיים וחצי, ביום 21.5.2009, ועד כה היה המשיב העד היחידי שהעיד מטעם ההגנה. המבקשת טוענת כי אכן מדובר בהתמשכות בלתי סבירה של המשפט, אך מטילה את האשמה כולה על המשיב אשר השמיע את עדותו הראשית לאורך 15 ימי דיונים והגיש בקשות רבות לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון. אכן נראה כי המשיב אחראי להתמשכות המשפט, ואף המשיב מסכים לכך באופן חלקי, אך גם עובדה זו לא יכולה להצדיק את הארכת המעצר עד אין קץ. מן הפרוטוקולים אשר מצורפים לבקשה, ניכר כי בית המשפט המחוזי מגלה התחשבות במצבו של הנאשם, אשר סובל מהפרעות קשב וריכוז שונות, ונאלץ לנהל את הגנתו כשהוא עצור. התחשבות זו באה לידי ביטוי באורך הרוח שמגלה בית המשפט כלפי התנהלותו הבעייתית של המשיב, כסניגור במשפטו ובהתאמת מועדי הדיון ללוח זמנים שיאפשר לעציר לנהל הגנה במשפט מורכב מתוך בית המעצר (ראו גם: בג"ץ 6245/11 אשד נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם, 5.10.2011)). כך, לשם המחשה בלבד, מתאר פרוטוקול הדיון מן ה - 5.10.2011 את יחסו של בית המשפט לרשימת עדי ההגנה שהוגשה על ידי המשיב. ברשימה זו, זימן המשיב כעדים מטעמו פרקליטים שונים מפרקליטות המדינה שטיפלו בתיק שלו, חוקרי משטרה שחקרו אותו, מתלוננות שכבר העידו מטעם התביעה, ועדים נוספים שהרלוונטיות שלהם למשפט מוטלת בספק. בתגובה, גילה בית המשפט המחוזי אורך רוח, הסביר לנאשם כיצד עליו להזמין עדים, מדוע עדים מסוימים אינם רלוונטיים, ואיפשר לו זמן התארגנות ממושך בכדי לגבש את רשימת העדים מבית המעצר. ההתחשבות ואורך הרוח שמגלה בית המשפט המחוזי בקשייו של המשיב לנהל את משפטו, בולטים לעין ונגלים כמעט מכל עמוד ועמוד מחלקי הפרוטוקול שהוגשו לעיוננו. ניהול הדיון בדרך כזו, טומן בחובן סיכוי ממשי לכך שמשפטו של המשיב יהא רחוק מאוד מסיום. אין ליתן את מושכות הדיון בידי המשיב, לבית המשפט סמכויות מתאימות בכל הקשור לניהול יעיל. התנהגותו של המשיב עולה לו בחירותו וחרף בחירתו שלו לנהל כך את ענייניו מצווה בית המשפט להחיש את סיום הדיון בהתחשב במשך מעצרו של המשיב.

8.        עילת המעצר בעניינו של המשיב מבוססת על מסוכנותו, לאור העבירות החמורות בהן הוא מואשם בשני כתבי האישום שהוגשו נגדו. חומרה מיוחדת קיימת בכך שבעת שבית משפט זה שחרר את המשיב למעצר בית, לא הצדיק המשיב את האמון שנתן בו בית המשפט, וביצע לכאורה עבירות חמורות נוספות. עם זאת, וגם בהתחשב בכך שהמשיב אחראי ככל הנראה לכך שמשפטו מתארך הרבה מעבר למצופה ולנדרש, אין להשלים עם האפשרות שהוא יהא במעצר במשך שנים ארוכות קודם שהוכחה אשמתו. השמתו של אדם במעצר עד תום ההליכים, היא צעד זמני אשר נועד להגן על החברה בתקופת הביניים עד שיתברר האם הוא אכן אשם במעשים שיוחסו לו. לא ניתן לגלות התחשבות ואורך רוח חריגים בהגנה על זכויותיו הדיוניות של המשיב מחד, אך להותיר אותו במעצר למשך תקופה כה ארוכה מאידך. באיזון העדין שבין ההגנה על הציבור מן המשיב, לבין הגנה על זכותו של המשיב לנהל את משפטו בדרך שיבחר, יש לבחור בקיום מאזן סביר. ניתן למצוא דרך ביניים סבירה בין חירותו של המשיב לבין ההגנה על הציבור מפניו.

9.        על אף שמתקיימת בבירור עילת מעצר כנגד המשיב בגין מסוכנותו, נראה, וכך סבר גם בית משפט זה בעבר בעניינו של המשיב, כי אין מדובר במסוכנות קיצונית. באופן רגיל, זהו איננו מקרה שמתאים לחלופת מעצר, במיוחד לאור הניצול לרעה של חלופת המעצר בפעם הקודמת, אך התמשכות ההליכים יוצאת הדופן עשויה להוביל לכך שצעד כזה יהיה בלתי נמנע. לא בכדי ניתנה סמכות לבית המשפט העליון לבחון ולשוב ולבחון האם יש הצדקה להאריך את המעצר כל אימת שמסתיימת תקופת ההארכה הקודמת; יש לבחון בכל עת מחדש האם יש הצדקה להאריך את המעצר. במקרה זה הצדקה זו מתקרבת לסיומה.

11.      אשר על כן, מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב ב - 45 יום בלבד, אם לא יסתיים משפטו בתוך תקופה זו תיבחן מחדש האפשרות לשחררו בערובה בתנאים שיקבע בית המשפט. במסגרת זו יש להביא בחשבון כי תנאי השחרור הקודמים לפיהם היה ב"מעצר בית" אך חופשי לצאת מביתו ברוב שעות היממה - לא הסירו את האפשרות שהמשיב ישוב לסורו.

           ניתנה היום, כ"ט בתשרי, תשע"ב (27.10.2011).

 המשנה-לנשיאה

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11075000_P02.docהג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: